| השקפה |
חכמה. בינה. דעת
אומרים, שידע זה כח.
אבל מה זה באמת אומר?
פעמים רבות אנו מוצאים את עצמינו לא מבינים, ולא מובנים.
אדם חש מתוסכל כשמשהו בוער לו בעצמות, והצד השני, אדיש ולא רגיש למה שניראה אמת.
אך כשעוצרים את מרוץ החיים, ועושים הכל כדי לחקור לעומק, דברים נפלאים מתגלים.
פתאום, זה לא ענין של דעות שונות, אלא דעות חסרות.
זה ניראה לנו שכל צד בטוח בעצמו עד הסוף. וזה נכון.
אבל זה רק לפי הידע שיש לו.
✦ ✦ ✦
חוסר ידע הוא שורש כל התלונות על מגזר, על הקיבעון, ועל ההנהגות הישנות של פעם שמעלות ניחוחות של אבק.
נתאר לעצמינו את הסיטאציה הבאה: בחור, מגיע לבית של סבתו שלו, לעזור לה לסייד את הבית. זה טירחה, זה על חשבון 'בין הזמנים שלו', והוא לוקח איתו רמקול נייד ונגן טעון בלהיטים האחרונים.
הבחור עובד במרץ, מכין את הקירות של סבתא לסיוד. במהלך הנקיונות, על הצליל הראשון של שיר חדש ומקפיץ, שמכירים אותו כל טובי בני הישיבות, סבתא קמה ממקומה בבהלה, גוררת את רגליה בקושי, מתקדמת לעבר נכדה, וזועקת בקול: "תכבה את זה!!! מהר!! אויש... ה' ישמור… נורא!!! ירחם ה'!"
הבחור מתבלבל לרגע, אך מיד מתעשט וניגש להעביר את השיר. עוברים כמה דקות, והסבתא נירגעה.
מקרה א': הנכד ממשיך לשפשף את הקירות במאמץ. לא נעים, אותו השיר בא לו בדיוק בזמן טוב, זה מכניס אוירה בעבודה, ושתגיד תודה שהוא בכלל התנדב לבוא… אבל זה נשכח. נגמר.
עוברים שנים, לא קרה כלום.
היה.
מקרה ב': סבתא מסמנת לנכד לשבת איתה על הספה. עם דמעות בעיניים, היא מפרטת לו על הילדות שלה בפרנקפורט, שיהודים בכל עבר פרקו עול. היא לעולם לא תשכח את אותה תקופה שיצא שיר חדש, שהיה הסמל של שוויון ויציאה מחוץ לחממה.
"זה בדיוק אותה מנגינה שהשמעת עכשיו!! זמרים שומרי מצוות תמימים לקחו מנגינה שמקורה להפקיע את כל הקדושה, והלבישו עליה מילים חדשות, מותאמות... אם רק היו יודעים, שהשיר הזה הוא בעצם הסמל, הג'ינגל, של כל הסיפתח לעולם החיצון…. את אחותי זה סחף! היא נגררה לגמרי אחר הרוחות החדשות, איבדנו אותה! אבא שלי עד יומו האחרון לא התנחם!!"
הנכד נרעד. הוא מרגיש את פעימות הלב הדופקות של סבתא, ופתאום הלב שלו נדבק בלהט שלה גם. הוא חש סלידה להיתדרדרות בשירים לאחרונה, שסוחפת אחריה ניואנסים חדשים, פחות מקובלים.
הגלגלים במוחו מסתובבים כשהוא מגייס לעצמו שאיפות וקבלות לעתיד.
ודאי שכשהנכד יצא מהתקרית כשסבתא ישבה והסבירה לו, החויה היתה טובה.
נעים וכיף זה נחמד, אבל זאת לא הנקודה. השאלה הגדולה היא: אלו משני הסיטיואציות, מינף את הנכד לעתיד מלא ברוחניות, בחירה בטוב, וקירבת ה'? אלו מהם משפיע על הנכד להנחיל את רצון ה' האמיתי לדורי דורות?! ברור, שכשהסבתא הסבירה לו מדוע השיר כה חרה לה, והוא זכה להבין ולהשכיל.
✦ ✦ ✦
שלמה המלך יכל לבקש ולקבל מבורא העולם כל מה שירצה. ומכל המתנות שבעולם, הוא ביקש חכמה. למה חכמה? כי חכמה זה המפתח. לאושר, לרוחניות, לפרנסה, לכל השפע והטוב. עם חכמה אפשר להשיג המון.
אבל חכמה זה לא הכל.
שלוש מתנות טובות מן השמים נתן הקב"ה לאדם. חכמה, בינה ודעת. בהן, מותר האדם מן הבהמה.
חכמה - כשאדם לומד מפי רבו ומכל מלמדיו, ואוגר כח ועמידה.
בינה - כשאדם מבין מדעתו אחרי שכבר רכש חכמה. התבונה פותחת לאדם אופקים חדשים שלא ראה ולא שמע, מרחבי שחקים שאין להם קץ ולא חקר.
אולם, כל עוד לא הגיע האדם לכלל דעת, עדיין אינו ראוי להיות יוצר ובורא עולמות.
דעת - הכח היוצר שבאדם שהוא מסוגל לסכם את כל חכמתו שאגר, ורוב תבונתו שהבין מדעתו, ולהביאם לכלל מעשה. דעת, זה לדעת את מעשיו בפועל, שיהא כל מפעלו רק מרצון פועלו בלבד, ולא אנוס על ידי אחרים.
עם ישראל בהר סיני, במעמד הגדול והנורא של לידת העם היהודי ושורש האמונה בה', זעקו מבלי להסס: "נעשה ונשמע".
מרבית הפעמים, אותם ויכוחים, שחסרים בהם חלקים של מידע, מסתיימים במסקנה הידועה:
"בואו נסכים שלא מסכימים ונשאר חברים". זה יפה, זה נחמד.
אבל למה לא לסכם: "כניראה שיש ביננו עוד הרבה דברים שצריכים בירור ובדיקה, רק שעכשיו אין לנו את הזמן הזה. עוד נגיע לזה".
התפקיד שלנו בעולם - כמו במתן תורה - זה קודם כל לקיים את הציווים מה' כפי שלמדנו, כפי שהורגלנו, כפי שהורו לנו גדולים מאיתנו. אך בואו לא נשכח את ה"נשמע", שזה לא פחות חשוב מה"נעשה". כי אם לא נלמד, לא נבין, ולא נדע.
כשלא יודעים, וחיים את החיים כמו עדר, אנו מתרחקים משורש ביאתינו לעולם: בחירה בטוב.
✦ ✦ ✦
חידוש: אין חוסר הסכמה. יש חוסר ידיעה!
כמובן, האגו, היצר הרע, מונע מהאדם לצבור את הידע ולהפנים.
✦ ✦ ✦
אין סתם בעולם.
מאחורי כל הנהגה טובה יש טעם מתוק, שמחכה להתגלות. ומאחורי הנהגה משובשת, יש היסטוריה מלמדת שמחכה בסבלנות ליהודי הראשון שיעשה סדר בבלבול.
הברכה הרביעית בשמונה עשרה, היא ברכת חונן הדעת. מוזכר בברכה בנוסחים שונים דעה, חכמה, בינה, דעת והשכל. אך הברכה נחתמת במילה אחת: "ברוך אתה ה'... חונן הדעת".
על פי הגמרא במסכת נדרים (דף מ"א עמוד א'), אין עני אלא בדעה. ועוד אמרו שם: "במערבא אמרי, דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה. דא קני מה חסר, דלא דא קני מה קני." ובפירוש המיוחס לרש"י שם כתב: "דדא ביה כולא ביה" - מי שי שבו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום. דא קני מה חסר - מי שקנה דעת אינו חסר כלום.
יש לך דעת?
יש לך הכל.
כתיבה: תהילה לוינגר | tehilevinger@gmail.com