בוקר. היום זה יום נסיעה לירושלים, יש קניות לעשות, סידורים. 

∎ 8:30, אני מחכה בתחנה לקו 962. מרחוק, אישה מנסה לסמן משהו. איש אחד קלט אותה, ועוצר את האוטובוס שלא יסע בלעדיה.

​

∎ במושב לצידי חיילת שלא ניראית דתייה ישבה ואמרה תהילים כל הנסיעה. התפעמתי. איפה היא ואיפה אני עם תהילים?

​

∎ אני שומעת בנגן ראיון של איה קרמרמן ואפרת ברזל, על תשובה מאהבה. שתי נשים שעזבו עולם מלא בתענוגות והצטרפו . . . .

כל אדם בוגר עבר חוויות ילדות. 

לאחד זה מעבר דירה, לשני זה תפרים במצח לראש שנפתח.

לחלק מאיתנו היה סב ניצול שואה, ויש רגישים לגלוטן.

גדלתי עם בן דוד, שכל כולו טוהר. חיים יעקב זצ"ל.

עצם היותו, היה שיעור מוסר חי לחיים תחת אמונה תמידית. 

היה זה מחזה עיניים בלתי נשכח - משפחה אברכית צעירה - ממרחק של אלפי קילומטרים מההורים, מנהלת מחלקת טיפול נמרץ ביתי במשך . . . .

אומרים, שידע זה כח.

אבל מה זה באמת אומר?

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמינו לא מבינים, ולא מובנים.

​

אך כשעוצרים את מרוץ החיים, ועושים הכל כדי לחקור לעומק, דברים נפלאים מתגלים. פתאום, זה לא ענין של דעות שונות, אלא דעות חסרות.

זה ניראה לנו שכל צד בטוח בעצמו עד הסוף. וזה נכון. 

אבל זה רק לפי הידע שיש לו . . . .

אמא . אני כותבת לך ביד רוטטת. עכשיו, לילה לפני החתונה, מהדירה שלי בנחלאות. חפרתי עמוק עמוק בלא מודע שלי, בשביל לתת לך הצצה קטנה. עוד שעות בודדות אכנס תחת החופה, כפי ששתינו יודעות  - בלעדייך . כשהודעת לי שאת לא מגיעה, קפאתי.

לא שלא חשבתי על המצב הזה קודם, זה עבר לי בראש בהצעת הנישואין, אבל לשמוע את זה רשמית, עושה לי בום ענק בלב .
כמה עוד יצאו נגדך, אני מאמינה. ישמיצו, יוכיחו, יניפו כלפיי ך אצבע מאשימה . רק אני אמשיך להתכנס בקרבי . . . .

אני רוצה לומר כאן דבר שאולי יהיו כאלו שיגידו שהוא לא היה ולא נברא, אבל שמעתי אותו מפיו של אחד מבכירי תלמידיו של הגאון רבי חיים יצחק חייקין זצ"ל, בישיבת אקס לה בן שבצרפת.

פעם הגיע הרב חייקין לישיבה כדי למסור שיחה, וגילה שרוב הבחורים אינם נמצאים בבית המדרש. קרא הרב חייקין לאותו תלמיד שסיפר לי את המעשה ואמר לו: "צא ואמור להם שבאחת הפעמים נכנס החפץ חיים להיכל הישיבה לומר שיחה, ולא היו מספיק בחורים. רבי ומורי קרא לי אליו ואמר לי:  "צא ואמור להם שהחפץ חיים לא יחיה לעולם" . . . .

שאלה: מי לדעתכם צריך את מי יותר. ההורים את הילד, או הילד את ההורים?
 

המחשבה הראשונה שלנו, זה, ההורה את הילד כמובן. הרי כל החיות שלנו כאן בעולם זה הילדים ... אבל במבט מעמיק יותר – הילד הוא זה שצריך את ההורה, יותר מכל דבר בעולם. ולא רק במובן הטכני.

הילדים חיים ויונקים מאיתנו. הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו,
שהילד הולך אחרי ההורה, ולומד ממנו, פסיעה אחר פסיעה . . . .

ערב פסח. תחושה של מתח באוויר. אני חלק מהמרוץ לקראת החג הקרב. ילדה קטנה.

ראשה של אמא שלי רכון עמוק בכיור, מקרצפת. היא מגיעה לחג כשהיא מתגאה בזוג ידיים בלויות ואדומות. פיתה דלה לארוחה במרפסת, ולחץ שלא יעוף אבק של קמח על הבגדים הפיסחיים.

המעבר ממטבח חמץ למטבח כשר הוא הנושא והדיבור. שלטים של "לא לגעת" תלה אבא למשך 24 שעות . . . .